מרכיבי ההערכה של המטלה

על מנת שתהליך הבדיקה ונתינת הציון יהיה פשוט ונוח, כדאי שלכל מטלת ערכת עמיתים תהיה בעלת מספר הגיוני של "מרכיבי הערכה". על כל מרכיב לכסות על פן מסויים של ההערכה. על פי רוב, בכל הערכה יהיו בין 10 ל-15 מרכיבים להערות ומתן ציונים, כאשר המספר הממשי של המרכיבים תלוי בגודל ובמורכבות של המטלה. ניתן גם להגדיר מטלת עמיתים בעלת מרכיב הערכה אחד בלבד, אסטרטגיית ההערכה שלה תהיה דומה לכל מטלה סטנדרטית במוודל.

סוג המרכיבים תלוי באסטרטגיית מתן הציונים של המטלה.

ללא מתן ציון.אז המרכיבים הינם תיאורים של ההיבטים השונים של המטלה. האדם המעריך, נדרש להעיר הערות על כל אחד מההיבטים הללו. וכמו בכל האסטרטגיות למתן הציונים, גם כאן ישנו מקום להערות כלליות.

מתן ציונים מצטברים.המרכיבים הם בעלי שלושת המאפיינים הבאים:

  1. תיאור של מרכיבי ההערכה. תיאור זה צריך לקבוע בבהירות איזה היבט (פן) של המטלה עובר הערכה. אם ההערכה איכותית, אז היא עוזרת להבין מה נחשב למצוין, מה נחשב לממוצע ומה נחשב ללא טוב.
  2. סולם הערכים של מרכיבי ההערכה. ישנם מספר סולמות ערכים שנקבעו מראש. אלה נעים בין סולמות פשוטים של כן\לא, סולמות מרובי נקודות ועד לסולם אחוזים מלא. לכל מרכיב יש את סולם הערכים שלו, אותו צריך לבחור כך שיתאים למספר הווריאציות (שינויים) האפשריות של אותו מרכיב. שימו לב שסולם הערכים לא קובע את החשיבות שיש לאלמנט בחישוב של הציון הסופי, לסולם ערכים של שתי נקודות תהיה את אותה "ההשפעה" שיש לסולם ערכים בעל 100 נקדות, אם המרכיבים המתאימים יהיו בעלי משקל זהה...

    .

  3. המשקל של מרכיב ההערכה. לפי ברירת המחדל, בכל הנוגע לחישוב של הציון הכולל של המטלה, כל המרכיבים הם בעלי אותה החשיבות. למשקלים ניתן גם לתת ערך שלילי (זוהי תכונה נסיונית).

הערכה המבוססת על מספר השגיאות. על פי רוב המרכיבים יתארו פריטים או היבטים מסויימים שחייבים להימצא במטלה. ההערכה נעשית על פי הימצאותם או היעדרותם של היבטים או פריטים אלו. המורה חייב להגדיר טבלת ציונים בה יופיעו הציונים המומלצים ברגע שכל הפריטים נמצאים, ברגע שאחד חסר, ברגע ששניים חסרים, וכו'. אם ישנם פריטים בעלי חשיבות גדולה יותר מאחרים, אז אפשר לתת להם ערך משקלי שהוא גדול מאחד. לפריטים קטנים או משניים יותר, ניתן לתת ערך משקלי הקטן מאחד. "ספירת הטעויות" בכללותה, היא למעשה סכום המשקל של כל הפריטים החסרים. האדם המעריך תמיד יכול לעשות שינויים והתאמות קטנות בציונים המומלצים הללו.

מתן ציונים לפי קריטריון (קנה מידה) המרכיבים יספקו מערכת של הוראות "רמה" שבאמצעותם ניתן לבדוק את המטלה. הוראות אלו יכולות לעמוד בכוחות עצמן (עצמאיות) או להסתמך אחת על השניה (מצטברות). על המעריך להחליט איזו הוראה מתאימה בצורה הטובה ביותר לכל עבודה. בנוסף חובה על המורה להתאים בין הוראת הקריטריון (קנה-המידה) המתאימה לבין הציון המומלץ. לרוב, אלה יופיעו בסדר תואם. המעריך יכול לעשות שינויים קלים בציונים המומלצים הללו.

הערכה המבוססת על רובריקות. תהליך מתן ציונים זה דומה למתן ציונים לפי קריטריונים (קנה-מידה), ההבדל שהוא כולל בחובו יותר מקריטריון (קנה-מידה) אחד. מספר הקריטריונים נקבע בפרמטרים של המטלה. בכל קריטריון יכולות להיות עד חמש הוראות "רמה". בכל מטלה, מספר הרמות יכול להישתנות מקריטריון לקריטריון. בזמן הגדרה של קריטריון, הוראת רמה ריקה מסמנת על סיום הוראות הרמה. כך שלקריטריונים מסויימים יכולות להיות שתי רמות, לאחרים שלוש, כך עד לחמש רמות (המקסימום). לקריטריון ניתן לתת או להוסיף משקל. הרמות מדורגות כ 0, 1, 2, עד ל 4. הציון של ההערכה, הוא הסכום הכולל של המשקל של כל הדירוגים הללו.

אינדקס של כל קבצי העזרה
הצג את העזרה הזו בשפה: English