רמת הקצאת היתר

רמה זו קובעת האם ההקצאה של הערכות העמיתים לכיתה הינה מאוזנת, או לא. כאן, המונח "מאוזנן" מתייחס למספר הפעמים שכל הגשה של סטודנט מוקצאת להערכה (של עמיתים). כאשר רמת ההקצאת היתר נקבעת לאפס, כל ההגשות מוקצאות מספר זהה של פעמים, כלומר, ההקצאה מאוזנת. כאשר הרמה נקבעת לאחת, אז אפשרי שחלק מההגשות יוקצאו פעם אחת יותר מאשר הגשות אחרות (ומכאן נגזר שחלק מההגשות יוקצו פעם אחת פחות מהגשות אחרות). כלומר, רמת ההקצאה אינה מאוזנת. בדומה, אם הרמה נקבעת לשתיים, מורשה חוסר שיוויון קיצוני יותר.

באופן אידאלי על כל ההערכות להיות מאוזנות. לעומת זאת, החיסרון הוא שחלק מהסטודנטים לא יקבלו את כל ההגשות שעליהם להעריך עד לאחר שהסטודנט האחרון הגיש את עבודתו. כאשר רמת הקצאת היתר נקבעת לאחת, אז מרבית הסטודנטים ימצאו שיש בידיהם את "מכסת" ההגשות המלאה שעליהם להעריך והם לא צריכים לחכות להגשות מאוחרות. מספר הסטודנטים שיידרשו לחכות להגשות המאוחרות יקטן אף יותר כאשר הרמה נקבעת לשתיים.

כך שבמטלת ערכת עמיתים בה מספר הערכות העמיתים נקבע לחמש, ואין בעיות עם העובדה שחלק מהעבודות יוערכו (על ידי העמיתם) ארבע פעמים, חלק חמש פעמים ואחרות שש פעמים, אז המטלה "תזרום" באופן חלק יותר והסטודנטים לא יצתרכו לחכות זמן רב (אם בכלל) כדי שאחרים יגישו את עבודותיהם אם תשנו את רמת הקצאת היתר מהערך אפס שמשמש כברירת המחדל ותקבעו אותה לאחת.

אינדקס של כל קבצי העזרה
הצג את העזרה הזו בשפה: English